בהתוועדות שבת פרשת האזינו י״ב תשרי עודד הרבי שוב בנוגע למעשה בפועל בקשר לזיכוי יהודים בקניית אותיות בספר התורה: ״ובמעמד ומצב ההוה, הרי זה ענין שהזמן גרמא – כי העולם נמצא עתה המעמד ומצב ד״החושך יכסה ארץ גו׳״, וכמדומבר כמה פעמים שהעולם נע ומזדעזע כו׳, ועד שמתרחשים מאורעות כאלו שלא שיערו כלל שהדברים יגיעו למצב כזה – כפי שרואים לאחרונה בגלוי. ולכן מובן בפשטות עד כמה נוגע וחשוב להתעסק בזמן זה בקירוב ואחדות כללות עם בני ישראל, על ידי זה שכולם נכללים בכתיבת ספר תורה, תורת אמת ותורה נצחית״.
בהתוועדות י״ג תשרי תשמ״ב הבהיר הרבי שמאחר שמספרם של בני ישראל פי כמה ממספר האותיות בספר תורה אחד, אמנם מוכרחים לכתוב יורת מספר תורה אחד – אבל אין הכוונה שיכתבו ספרי תורה רבים, אלא ״עיקר הכוונה היא לכלול מספר הכי גדול של יהודים בכתיבת ספר תורה אחד, כמספר האותיות שבספר תורה״. גם בשיחת ליל הושענא רבא הדגיש הרבי ש״אין צורך להוסיף במספר ספרי התורה הנכתבים, כל זמן שאין הכרח בכתיבת ספר תורה נוסף, כאשר עדיין לא נרכשו כל האותיות שבשאר ספרי התורה״.
בחורף תשמ״ב כתב הרב יעקב-יהודה העכט ע״ה לרבי הצעה שהמוסדות העומדים תחת ניהולו יכתבו ספר תורה כללי. תשובה הרבי: ״כתיבת ספר תורה, הכוונה להדגיש האיחוד, ולא שכל אחד ואחד יכתוב ספר תורה בעצמו! לצרף תלמידות מחנה אמונה, ותלמידות דשל״ה, ומכון חנה, בכל העולם לספר תורה בית רבקה, ותלמידי של״ה לתומכי תמימים״.
… במענה לדו״ח של הרב חפר על פעילות התלמידות ברישום לספר התורה, ענה הרבי (התוכן): ״ות״ח… בתקופה שמצפים (ורוצים) כל כך לבשורות טובות… יתרון האור מהבשורות רבות שטוב הנגלה אינם״.
לאחר סיום כתיבת ספר התורה הכללי הראשון בארץ ישראל בל״ג בעומר תשמ״ב, שאל הרב משה שמואל אוירכמן את הרבי אם להמשיך בכתיבת ספר תורה שני, הרבי ענה לו שימשיך, ״ובתנאי שלא יפסיק כל זמן שישנו יהודי אחד שאין לו אות בספר התורה״.
(מתוך עיתון כפר חב״ד, ראש השנה תשפ״ב, מדור ״חיי רבי״, הרב ישראל אלפנביין)